לזכרו

בוטן – 1998-2011

בסיפורו של כל מגדל ישנה תמיד נקודת התחלה כלשהי שמגיעה מן החתול הראשון בגזע שמכניס אותנו לתחביב התובעני הזה.

בבית הגידול שלנו הסיפור מתחיל בחתולנו בוטן זכרונו לברכה.

בוטן נולד ביוני 1998 בדירה קטנה במרכז תל אביב. אמא ואבא שלו היו שניהם חתולים פרסיים שהיו שייכים לזוג מבוגר שטיפח את חתוליו כאילו היו ילדיו ונכדיו. הם ידעו מעט מאד על חתולים גזעיים או על הגזע הפרסי, אך היו אכפתיים מספיק בכדי לרשום את החתולים ולהוציא להם ולגוריהם תעודות במועדון החתולים (שכבר איננו קיים) עמי"ל (עמותה ישראלית לחתולים).

כשהשתחררתי מן הצבא ויצאתי לחיים עצמאיים היה ברור לי שאני חייב להיות בעליו של חתול. חתולים מעורבים ליוו אותי במהלך שנות ילדותי, אך הפעם החלטתי שאני רוצה שהחתול יהיה פרסי.

דבר הוביל לדבר, ובסופו של חיפוש מסוים לבסוף רכשתי את הגור הצעיר שהיה בן 3 חודשים כשנפגשנו. קראתי לו בוטן משום שהיה אז קטנטן כבוטן והיה לו גוון קרם.

בוטן עורר אצלי עניין גדול בגזע הפרסי וכבעליו הטרי של חתול גזעי הייתי משוכנע שבוטן הוא לא פחות מאלוף האלופים העתידי של תערוכות החתולים בישראל.

למרות שבוטן היה ללא ספק החתול המושלם כחיית מחמד עבורי – היה ברור למדי כבר מן התערוכות הראשונות בהן השתתפנו שבוטן אינו חתול תערוכות מנצח.

בתחילה הדבר הכעיס אותי מאד, שכן חשבתי כי הסיבה היחידה לאי הצלחתו של בוטן בתערוכות היא האף הארוך שלו שהיה שונה מאד מאף הפחוס האופייני לפרסיים הנדרש בתקנים, אך עם הזמן, הלימוד וההתעמקות בתקני הגזע הבנתי שהיו תכונות רבות נוספות בהן בוטן לא היה מכוונן לתקני הגזע שלו.

בסופו של דבר החלטתי לגדל את הגזע בצורה הנאותה ובהתאם לתקנים הבינלאומיים ובוטן סורס. אך הוא והשגרים הראשונים שנולדו ממנו שינו את חיי, הפכו אותי למגדל והביאו לצמיחתו של בית הגידול כפי שהוא כיום.

בוטן חי איתי, ומאוחר יותר איתי ועם אשתי איריס במשך 13 שנים והיה החבר הטוב ביותר שלי במהלך תקופות יפות ותקופות קשות. הוא מעולם לא אכזב אותי ותמיד היה שם במבט, בהתכרבלות ובאהבה אינסופית.

בוטן נפטר ביוני 2011 והשאיר אצלנו חור ענקי בלב שלעולם לא ימולא.

בתמונה למעלה ניתן לראות את בוטן יושב בכיסא המשרד שלנו בחדר העבודה באחד מימיו האחרונים. הוא תמיד יהיה החתול היפה ביותר בעינינו ולעולם לא נשכח אותו. יהי זכרו ברוך.